Search
  • MoreSun sun Gal

מאמר 6/6 ציר בתולה דגים



הגענו למזל שחותם את הזודיאק ולשכנו ממול: בתולה (אדמה) דגים (מים). ציר המחזיק את מרחב הזמן, החלום, העבודה, ההתמסרות. ציר נשי, מקבל.


בתולה הינה הציר האופקי, המאוזן. מחזיקה ימין ושמאל שמעניקה לה טוב ורע, הגיון וחוסר הגיון, מוסר כפיים וחוק. ואילו הדגים הינו הציר האנכי, המעמיק והמתפרץ. מחזיק בקילשונו המעמיק ודג לנו משאלות של תפיסה ובריחה, כאוס ומוזיקה, זרימה וציפה, אובדן ומציאות.

שניהם יחד בהיכלם שני צירים משמעותים המחזיקים לנו נקודת אורך ונקודת רוחב יוצרים את העתיד. העתיד המתקיים בשורות האלו, העתיד המתקיים בתודעתנו כתקווה ואמונה.

כך, בהגיענו לציר האחרון של הזודיאק, נולדת לנו פרספקטיבה. נקודת מגוז המכילה את הזמן הלינארי מול עולם החלום הדינאמי.



סימן מזל בתולה הינה נערה המחזיקה שיבולת-חיטה בידה. כלומר: פעולה שתחילתה במחשבה, כבר מתורגמת למעשה בעתיד לבוא. היא מטפחת את החיטה, מסננת ויוצרת ממנה קמח. תהליך יסודי ומסור שזוהי מהות הבתולה. הרי זוהי אינה אותה בתולה במובן החרדי של המילה, נערה טהורה שלא ניתנה לאיש. אנו מדברים כאן על הmaiden, המשרתת בחצר המלוכה של הזודיאק הקשורה לספירת השירות עליו אין מקבלים תגמול מיידי של מחיאות כפיים (כמו האריה הקודם לה). בעולמנו אנו אלו הן אחיות סיעודיות, מטפלים, מנקי-רחובות, מנקי בתי-החולים וגם מנקה חדר-המדרגות שלך... זהו רגע האיסוף בו אנשי שירות מכינים את העתיד לבוא באיסוף, בניקיון, בטיפוח מאחורי הקלעים, כדי לתת מרחב לעתיד לבוא. שעת אחרי השקיעה, רגע לפני כניסה למעמקי העקרב, המזל העוקב. מרקורי, עליו הצבענו בציר תאומים-קשת, שליט מזל בתולה: השליח, המגשר, מלך-הגנבים המכונף. איך פתאום השליח המכונף הזה מייצג את הבתולה האדמתית? משום שצריך גם אדמה להתהלך עליה ולהעביר מידע ודברים. עוד ביטוי של המרחב האופקי המאפשר לנו לראות את כולם סביב.


גאורג גלצר כותב בספרו קוסמוס האני על מילת הבתולה: רכינה, התעטפות, התפכחות[MOU1] . זוהי שמיכת היומיום ששומרת עלינו, גבולות הזמן, גבולות הצורה. הזמן הלינארי שזוכר מתי לאסוף, מתי לקחת, כמה להביא... איכות חשובה ובזמנים כאלו של היום, בהם נישמטה מאיתנו צורת הזמן הרגילה אנו מגלים אותה ביתר-שאת: מנקים את הבית, מסדרים את החצר, זורקים את המיותר, פוגשים את העבר שלנו פנים מול פנים, יורדים לפרטי-פרטים של הווייתנו, מוסרים, מתקשרים, שולחים, מחפשים איך להעביר מידע, עד שנוגעים בליבת החמלה והענווה: זה מה יש, מה שיש לי בין שתי ידיי. איכות הבתולה לעיתים רבות עומדת בפני בדידותה העמוקה בתחושה זו. רק היא, כנמלה חרוצה סוחבת את העולם על כתפיה אל המלכה הבלתי ניראית.

האמנם הכל על כתפייך, נמלה? הבתולה קוראת לנו להיות מודעים אל מקור אמונה גדול יותר מאיתנו, הכוח שבאמת מניע אןתנו במחשכים, מתחת לסף התודעה הרגילה, החולית.

ההגיון שדבר אחד תמיד מוביל לדבר השני, מחוייב כעת להביט פנימה ומתחתיו: אל מתחת לפני האוקיינוס, שם האמת נעה בצורותיה השונות, ומחוייב לצקת אל תוכה אמונה בדבר שלעיתים אינו ניראה, אינו נשמע הגיוני, אלא כמעט פנטזיה... ההגיון אומר לי שאני לבד. אבל האמת?

ניקח שאיפה עמוקה וננסה להסתכל על מהלך יום אתמול. זה הרגע בו סיימת לסדר את הבית, לשטוף כמה כלים, כיבית את האור האחרון ונכנסים למיטה. נשיפה... אל עולם השינה והחלום המזין אותנו ומשיב לנו כוחות איתם נוכל לקום מחר ולעבוד.

חישבו על החלום כאותו מרחב הקיים באגדות כאשר מופיע אלמנט מים: באר, ים, אוניה וכדור-זהב... זהו התת-מודע, הנסתר מן העין. דג הזהב שנמשוט מהים ויגשים לנו כל משאלה. אותו מקור מים המניב את היצירה מתוךהעולם בהשראה, מן האין, מן האוב, מן העבר השני של המציאות. הדברים הבנויים על אלמנט המים אין להם אחיזה ממשית באדמה משום נחיצותם לעזור לנו להתעלות מעל היומיום האדמתי.

כאשר חולק העולם בין האלים, נפטון, שליט מזל דגים, קיבל את הים העצום והבלתי צפוי, את השליטה על תנועות המים הזורמים או נסוגים, שיטפונות הרסניים, סערות וגלים, מעיינות מעניקי חיים. אופיו הימי של פוסידון מיוצג דרך יצורי הים והוא ניראה תמיד מחזיק קלשון, דג או דולפין. הן בשירה והן בפולחן הוא הכוח היצרי, הנשפך אל האדמה ומקבל צורה ומסתיים במרחב האלמנטרי של המים ואופיו כעוצמת הכוחות הגיאולוגיים. הוא קשור לאומנויות מעצם היותו עין-הסערה.




סימן מזל דגים הוא שני דגים השטים כל אחד לכיוון אחר. זוהי תמונה שכבר מכילה בתוכה את קונפליקט המעמקים: יצירה בתוך העומקים או הליכה בזרם. כבר נשאלת השאלה: האם עלינו להגיב למציאות או ליצור פעולה עצמאית? האם עליי להיוולד מחדש אל החוף או להישאר ברחם האוקיינוס? מדוע בעצם להיוולד על האדמה? למה ליצור צורות אם אפשר להישאר בהתמסרות לתנועה לנצח?

על הדגים לפתח ספציפיות וגישה פרקטית דרכה הם יוכלו לדוג את עצמם מהאוקיינוס ולהתבונן- מדוע הם עובדים כך ומדוע הם בוחרים ללכת בדרך הזו או הזו מאשר לטבוע בעוצמות הים או לצוף... רק כך הם יוכלו לראות את היותם חלק מן השלם והבתולה שמולם, תספק להם את מנת לחמם.


הצירים האלו מתמזגים בזמן הזה, העבודה והחלום עשו אחד. אנו נדרשים לחבר בין העוגנים הפנימים: לתודעת החלום שלנו בו אנו מזינים את עצמנו מתוך הקוסמוס- אל העוגנים החיצוניים: עבודה , טיפוח הבית, הילדים, משימות שוטפות וכו׳. מתגלה שלמות הרגע הזה, עם הקילשון וזיכרון מעמקי הים והיצורים החיים בחשיכה אל הבוקר האוסף, המסדר, הפרטים הקטנים המתקיימים סביב בהגיון מופתי. כל יום לעשות בחירה מחודשת מתוך האינסופי אל הסופי. מאין באתי ולאן אלך.


[MOU1]קוסמוס האני, גאורג גלצר, חומר עבודה לחוקר בדרך אל חכמת כוכבים חדשה. בהוצאת ניצת השחר מגרמנית: צבי מדר 2018, מהדורה ראשונה

1 view0 comments